(תקציר מתוך "תולדות השואה – הונגריה", מאת רונדולף בראהאם ונתנאל קצבורג, יד ושם, ירושלים תשנ"ב) 

תוכן הפרק: 
מספר היהודים בהונגריה 
יהודי הונגריה עד מלחמת העולם הראשונה 
      פרשת טיסה-אסלאר 
      בין חרדים לניאולוגים האנטישמיות 
      התחזקות מעמד היהודים – והופעת 
      חילופי ממשלות לאחר מלחמת העולם 
מבנה הקהילה בין שתי מלחמות עולם 
מבנה הקהילות 
      הקהילה האורתודוקסית ת 
      הקהילה הניאולוגי 
האנטישמיות וחוקים אנטי יהודיים 
      הטרור הלבן 
      נומרוס קלאוזוס 
      החוק היהודי הראשון 
      החוק היהודי השני 
      החוק היהודי השלישי 
      החוק בדבר הפקעת נכסי-קרקע של היהודים 

 
השנה 
1735
1840
1920
1930
1941
מספר היהודים 
11,121
238,848
473,355
444,567
725,000 (התוספת בגלל סיפוח שטחים).

אודות התבוללות יהדות הונגריה

בשנת 1867 חוקק חוק האמנציפיה בדבר שיוויון הזכויות של יהדות הונגריה בתחומי החוקים האזרחיים ובדבר המדיניות האזרחית.

בשנת 1895 באסיפה הארצית קיבלו את הדת היהודית כשוות זכויות לדתות האחרים שהיו בהונגריה

כן קיבלו באותה שנה חוק ביחס לנישואין אזרחיים, דבר שאפשר נשואים בין בני זוג מדתות שונות. ואפשר נישואין בין יהודית לנוצרים.

 

תיאודור הרצל (1860 – 1904) כתב ב 10 במרץ 1903 לד"ר מזאיארנו מבודפשט (MEZEI ERNO ),

במכתב שסומן "סודי ביותר" : היהודים ממוצא הונגרי צריכים לשתות את כוס הרעל עד הטיפה האחרונה, ככל שגורלם המר ישיג אותם בשלב מאוחר יותר, גורלם יהיה מר יותר, וככל שיעלו בחברה לרמה גבוהה יותר, גורלם יהיה אכזרי ומר יותר. אין מנוס מהתפשטות השנאה ליהודים

אז יוכלו להשטתלפני פסל ההתאזרחות היהודית, בינתיים מבזים ומסיטים נגדינו, אבל אנחנו בונים בתים ומולדת גם לבזים לנו. בם אם הדגל שלנו, הכחול לבן, לא שווה יותר מהדגל השחור-לבן-אדום, בכל זאת יש לו יתרון גדול שהוא שלנו.

סבולצ'י מיקשה, (SZABOLCSI MIKSA ) , פרסם חלקים משיחה זו , לאחר פטירתו של הרצל. דובר אז על הפצת הציונות בקרב היהודים בהונגריה. סבולצ'י הדגיש את הנאמנות של היהודים לאזרחותם ההונגרית, וציין: "אנחנו הונגרים כי ליבנו ותחושותינו הונגרים. כי אנחנו לא יכולים לחיות אחרת, ואנחנו גם לא רוצים להשתנות." סבולצ'י  הציג בפני הרצל את השאלה :"איך אתה רוצה למזג בין התחושה האזרחית בהונגריה למזג עם רגשות הלאום החדש?" ענה הרצל: "בהונגריה אני גם לא רוצה". ואני גם לא מעודד את זה בהונגריה. כשסבולצ'י שאל את הרצל: " האם אוכל לפרסם את זה"

ענה הרצל:"בהחלט , אבל תציין גם את הנימוקים שלי לכך: בקרוב תתעורר אנטישמיות נוראית בהונגריה שלידו שלנו לא יראה בכלל" אם אני אעודד עכשיו ציונות פוליטית, יטענו כי האנטישמיות תתעורר בגלל הפצת הציונות. ובזה אני לא מעוניין, ממילא אתם היהודים ההונגריים תאמצו את הציונות בשלב מאוחר יותר בגלל האנטישמיות". ,

"אנחנו עם, שלא יזכה בפתרון בעיותיו הנצחיות, כל עוד אנחנו חיים כמיעוט מפוזר בכל העולם.

אין כוח בעולם שיכול לעצור את האנטישמיות,  כי דווקא חוסר העונים שלנו יכול לחלץ אותנו מהמצב האומלל, ומתוך כך תבוא התקומה. אנחנו צריכים להקים "בית" אם אנחנו רוצים לשרוד ולחיות.

התנועה הסוציאלית – היו שהאמינו שהסוציאליזם יבטל את הניגודים החברתיים האמינו אמנוה שלמה שיבוא יום , בו לא תהיה אבחנה בין מי יהודי מי נוצרי, כי כל אחד יהיה בן אדם שווה.

התנועה הסוציאליסטית בתחילת המאה הקודמת, היתה בעלת אופי של פתרון עולמי, יותר ממה שהוא עושה בימינו אלה. וגזל את הפתרון של התנועה הציונית ליהודים, נראה בעיניו כי הציונות היא תנועה מיותרת וריאקציונרית, כאשר הפתרון השיווני בדרך, לפי דעתו.

מתוך: נאום שהוכן ליום השואה ב-2004

בין חרדים לניאולוגים

חיים יהודיים בהונגריה החלו באופן מקיף בסוף המאה ה – 17 ותחילת המאה ה- 18. במשך 150 שנה היגרו יהודים להונגריה, ממערב: מורביה ואוסטריה, וממזרח – מגליציה. שתי קבוצות אלה התפתחו בכיוונים שונים: הבאים מן המערב נטו להתרחק מן המסורת, שאפו להשכלה ולהשתלבות בחברה הלא-יהודית, ואילו הבאים מגליציה הקפידו לשמור תורה ומצוות. 

על רקע זה החל מראשית המאה ה- 19 מאבק רוחני בין שומרי המסורת לעוזבי המסורת . המאבק היה על אופיו של בית הכנסת, אופי הקהילה, הרבנות והחינוך. המעונינים בהשתלבות בחברה ההונגרית – הניאולוגים – רצו לעשות זאת באמצעות שינוי סדרי הקהילה. 

בשנת 1867 נחקק חוק האמנציפציה, הקובע כי יהודי הונגריה שוווים בזכויותיהם האזרחיות והפוליטיות לשאר אזרחי הארץ . 

בשנת 1868 התכנס קונגרס נבחר של יהודי הונגריה, כדי לקבוע את סדרי הארגון הציבורי היהודי במישור הארצי, המחוזי והמקומי. הקונגרס גילה חילוקי דעות בין הניאולוגים לבין החרדים, שסירבו לקבל על עצמם את החלטות הקונגרס. החרדים פרשו והקימו לעצמם ארגון קהילות נפרד ועצמאי, באישור השלטונות. 

התחזקות מעמד היהודים והופעת האנטישמיות

בסוף המאה ה- 19, ועד למלחמת העולם הראשונה, מתחזק מעמדם של יהודי הונגריה . בשנת 1895 קיבלה העדה היהודית הכרה ממלכתית. במקביל החלה התעוררות אנטישמית , שנושא הדגל שלה היה חבר הפרלמנט ויקטור אישטוצי. 

באפריל 1882 נעלמה בכפר טיסה אסלאר נערה נוצריה ימים אחדים לפני חג הפסח , והתעוררה עלילת דם. אישטוצי וחבריו העלו טענות כי היהודים מעלימים את הפשע, וההסתה גברה והלכה. הפולמוס סביב עלילת הדם גרם לכך שבשנת 1884 נבחרו לפרלמנט 17 צירים אנטישמים. 

עלילת דם זו זכתה לתיעוד ולהדים רבים: להלן תמונות של שני ספרים המתארים את עלילת הדם :

    

פרשת טיסה אסלאר

פרשת טיסה אסלאר התחילה – כמו יתר פרשות עלילת הדם – באביב, חודש חג הפסח. 
היה זה בקומיטאט (מחוז) טופ ולץ' בהונגריה. ביום 1.4.1882 נעלמה מן הכפר טיסה אסלאר נערה בת 14 בשם אסתר, בתה של האלמנה סולימוסי. 

האנטישמיות הייתה די נפוצה באותם הימים בהונגריה, ובעל האחוזות באותה הסביבה, הבארון פון אונודי, היה אפילו בין מנהיגי האנטישמים בפרלמנט ההונגרי. עוד שנתיים לפני העלמה של אסתר סולימוסי ארגנו אונודי, איסטוצי וידידיהם תנועה אנטישמית ענפה. הם יסדו בשנת 1880, כשמונים סניפים ואגודות במחוזות השונים, ובשם התנועה הזאת הופיעו בפרלמנט בתביעה, לבטל את שוויון הזכויות של האורחים היהודים, לאסור על יהודים מהגרים, אשר באו מרוסיה במספר רב, להשתקע בהונגריה ולהגביל עד למינימום את זכויות החופש, התנועה וההתיישבות בהונגריה. נאמר אז בבית הנבחרים בבודפשט, בעיתונות ובנאומי האסיפות, כי היהודים, אשר היוו בהונגריה אז כ- 4 אחוזים מכלל האוכלוסייה, עלולים להשתלט על הנוצרים. אונודי אפילו הרחיק לכת בנאום בפרלמנט בהזהירו את העולם כולו מפני היהודים. הוא טען, כי שלוש מאות מליוני הנוצרים חייבים להתגונן נגד מזימות ההשתלטות מצד שמונת מיליוני היהודים. היה זה בקרבת אחוזתו של אותו אונודי, הידוע כצורר יהודים, שהצעירה בת ה- 14 נעלמה. ללא ספק יזם או לפחות השתתף אונודי בהפצת החשדות, כאילו הצעירה נפלה קרבן לרצח דתי. נמצאו עושי דבריו של הפריץ, אשר החשידו יהודים אחדים ברצח, וביניהם את שמש בית הכנסת יוסף שארף. בשמועות הדגישו שאסתר היתה צריכה לעבור בדרכה לא הרחק מבית הכנסת ושבתוך בית הכנסת נפגשו אז פרנסי הקהילה ביחד עם השמש יוסף שארף, כדי להחליט על מינוי שוחט חדש. הפיצו שמועה, כאילו הילדה, לאחר שנמשכה בערמה לבית הכנסת, הוחזקה כיממה במרתף הבית לפני שנשחטה. שונאי ישראל הצליחו לשדל את בנו בן ה- 14 של שארף, מוריץ, ואת אחיו בן ה- 5, להעיד נגד אביהם ונגד יהודים נוספים. מוריץ טען, שראה כביכול בבירור דרך סדק בדלת בית הכנסת ודרך חור המנעול, כיצד השוחט סלומון (שלמה) שוארץ שחט את הנערה. 

במשך חודשים אחדים לא מצאו בשום מקום את עקבות הנערה או את גופתה ואף לא חלק מבגדיה. רק ביום 18.6.1882 משו דייגים ממימי הנהר טייס, גופת נערה כבת 14, וחשבו ללא ספק בצדק, כי זוהי גופת הנעדרת; אך אמה של אסתר סולימוסי דחתה בתוקף רב את זהות הגופה עם ילדתה. אמנם אי אפשר היה כבר להכיר את פני הגופה, אך היא הייתה לבושה במלבושי אסתר הנעלמת ולא נראו בגופה כל סימני אלימות או אונס, ולא כל שכן סימני שחיטה. האנטישמים האשימו אז את היהודים, שהם כאילו הלבישו את בגדי אסתר לצעירה אחרת, אשר נפטרה בבית החולים לאחר שחטפו את גופתה מחדר המתים של בית החולים, כדי לטשטש את עקבות הפשע. 

החוקרים וידידיהם השתמשו בכל התחבולות האפשריות ואף בעינויים של היהודים העצורים, על מנת לסחוט מהם הודאות ולהכריחם להפליל את חבריהם. את בני השמש שארף לקחו למשפחות נוצריות , ששם השפיעו עליהם להעיד נגד הוריהם. 

העיתונות האנטישמית ניצלה את המקרה להסתה, ובימים 28 ו- 29 בספטמבר 1882 פרצו פרעות נגד היהודים בפרסבורג, בירת סלובקיה, ארץ שהייתה שייכת אז להונגריה. גם מחוץ להונגריה היו הדים נרחבים לפרשה זו. אישים דגולים וביניהם ויקטור הוגו וההיסטוריון הצרפתי ארנסט רנאן מחו נגד העלילה. אך כל השתדלויות אנשי האינטלגנציה לא הועילו. גם קולומאן טיסא הליברלי, אשר היה מ- 1875 עד 1890 ראש ממשלת אוסטריה, המשפטן והמדינאי לאיוש לודויג קושוט ובנו פרנץ קושוט, אז מנהיג מפלגת העצמאות ההונגרית, ניסו לשווא לדכא את גל האנטישמיות ולא הצליחו בכך, למרות שהם היו האישים הבולטים והפופולריים ביותר בהונגריה. הם דחו את עלילת הדם בפומבי כשקר מתועב. בבית הנבחרים התקיימו ויכוחים סוערים, בהם הורגשה היטב השפעת הפרסומים האנטישמיים. ביום 19 ביוני 1883 הובאו 15 יהודים בפרשת טיסה אסלאר למשפט פומבי בפני בית הדין המחוזי בנירגיהאזא. הקטגור האשים ששה מהם בקנוניה לחטיפתה של אסתר סולימוסי, ארבעה בהשתתפות ברצח וחמישה בהגשת עזרה לביצוע הפשע. על הנאשמים לימדו סנגוריה בעיקר עורכי הדין ד"ר קארול אטבש וד"ר הוימאן. בית המשפט מצא בביקורו במקום, כי עדותו של מוריץ שארף לא יכלה להיות נאמנה לאמת, כי דרך מנעול הדלת ודרך הסדק בדלת כלל אי אפשר היה לראות את אותו החלק של אולם בית הכנסת, בו על-פי דברו של העד הצעיר התרחש הפשע. עדותו של מוריץ בן ה- 14 נגד אביו נפסלה וגם כל יתר העדויות נגד הנאשמים נתבדו. ביום ה- 33 של המשפט, הוא ה- 3 באוגוסט 1883, הוכרז פסק-הדין: כל הנאשמים זוכו מן ההאשמה. בפסק הדין המנומק הדגיש בית המשפט, כי האשמת הרצח היתה בלתי מבוססת לחלוטין והדגיש במיוחד, שרצח מטעמים דתיים יהודיים אינו קיים, כלל ועיקר. הקטגוריה הגישה ערעור, אך אף בערכאה האחרונה זוכו הנאשמים, ביום 4 באפריל 1884, ע"י בית המשפט העליון. 

את התרחשויות טיסה אסלאר עיבד המשורר הסופר הציוני ארנולד צוייג במחווה מרשים. ארנולד צוייג ניצל את זכויות חופש המשורר הנותנות אפשרות להביא את האמת המופשטת לביטוי אף כשהוכחות משפטיות אינן. סרט עפ"י המחזה הוצג בארצות רבות, ביניהן גם בישראל


ציור המתאר את מוריץ שארף מעיד נגד אביו

באמצע שנות התשעים מופיעה מפלגה חדשה, מפלגת העם, והיא הופכת להיות נושא האנטישמיות בחיים הפוליטיים. 

חילופי ממשלות לאחר מלחמת העולם

במלחמת העולם הראשונה הייתה הונגריה בצד המפסיד. חוזה השלום של טריאנון קרע מהונגריה חלקים רחבים: הונגריה שלאחר המלחמה כללה פחות מ- %30 משטחה לפני המלחמה. אוכלוסייתה נותרה 8 מליון, במקום 21 מליון לפני המלחמה. כשלון זה הותיר בהונגריה רגשות מרים, ותגובה לאומית שנתנה את אותותיה במשך דור שלם. הונגריה הפסידה שטחים ליגוסלביה, לרומניה, לברית המועצות, לצ'כוסלובקיה, לפולין, לאוסטריה ולאיטליה. הצטרפותה של הונגריה למעצמות הציר, והברית עם גרמניה, אמורים היו להחזיר להונגריה את השטחים שנקרעו ממנה במלחמת העולם הראשונה. הונגריה שלאחר המלחמה נקראה "הונגריה הטריאנונית" או הונגריה הקטועה. 


מפה של הונגריה 

באוקטובר 1918 התמוטט המשטר הישן, והוקמה רפובליקה דמוקרטית ליברלית בראשותו של מיהאיי קארויי. לאחר כישלונו לשמור על שטחיה של הונגריה, התפטרה ממשלתו , ובמקומה עלתה ממשלה סוציאליסטית-קומוניסטית, שהכריזה על הקמת דיקטטורה של הפרולטריון. התקווה הייתה כי הרוסים יסייעו להונגרים, בזכות הממשלה הסוציאליסטית שהוקמה בהונגריה. ציפייה זו התבדתה, והממשלה נכנסה לתודעת הציבור כהשתלטות קבוצת מהפכנים, רובם יהודים, על הונגריה. בין שתי מלחמות העולם טופחה ההשקפה כי מפלתה של הונגריה נבעה מן ה"מהפכה היהודית." ב- 12 באוגוסט 1919 נאלצה הממשלה הקומוניסטית להתפטר, והצבא האנטי מהפכני נכנס לבודפסט, בראשותו של הוראטי, שקיבל את ראשות המדינה. 

הדו-קיום בין יהודים ללא יהודים – התמוטט. המשטר שקם לאחר 1919 גיבש גישה חדשה כלפי היהודים. השתלבות היהודים בכלכלה, ואף התבוללותם בהונגרים נדחו על ידי הגישה הזאת. חדירת היהודים לחיי הרוח נתקבלה כדבר מזיק, וכתוצאה מזאת נחקק בשנת 1920 חוק ה"נומרוס קלאזוס" – המגביל את מספר היהודים במוסדות להשכלה גבוהה. בשנים אלה היה עדיין שוויון הזכויות של היהודים בעינו, אבל מסוף שנות השלושים החל שוויון הזכויות של היהודים להתמסמס, עד כי ערב השואה לא היה עוד שוויון זכויות ליהודים. 

יהודי הונגריה היו מאורגנים בקהילות. אלה פעלו במסגרת סמכויות שהוקנו להם על ידי המדינה. הקהילות היו מחולקות לשלשה חלקים: קהילות אורתודוקסיות – בהם יהודים חרדים שומרי מצוות. קהילות ניאולוגיות – בעלות תפיסת עולם חילונית, הדוגלת בתיקונים בדת. קהילות "סטטוס-קוו" – קהילות שלא הצטרפו לאחד משני הזרמים. 

הקהילות האורתודוקסיות היו מרובות יותר וקטנות יותר במספר חבריהם, כך שסיכום מספר הקהילות והחברים בהם בשנת 1930 מעלה מספרים אלה: 

 מספר חבריםמספר קהילות
קהילות ניאולוגיות 
קהילות אורתודוקסיות 
קהילות סטטוס קוו
סך הכל
292,155 
134,972 
17,400 
444,527
219 
436 
54
709
 
ציורים של העיירה היהודית בהונגריה מאת הערשל דוישלויץ:
חבורת ילדי ה"חדר" רוקדתקידוש ושולחן שבת
נגן מנגן בכינור
הקהילה האורתודוקסית

הנהגת הקהילה האורתודוקסית הייתה מורכבת משלשה מוסדות: 
• נציגות ארצית, בה 100 חברים: 60 "בעלי בתים" ו- 40 רבנים. 
• ועד פועל, ובו 20 חברים: 13 "בעלי בתים". 
• 7 רבנים (בשנות השלושים ירד המספר). 
בארגון הקהילות האורתודוקסיות היה משקל רב לרבנים מערי השדה. מן הדמויות הבולטות בהנהגת הקהילה יש להזכיר את פינחס פרוידיגר, שנבחר ביולי 1941 לנשיא הקהילה בבודפסט, והיה נציג האורתודוקסים ביודנראט שהקימו הנאצים . פינחס היה בן למשפחה של מנהיגי הקהילה . 


תמונתו של אברהם פרוידיגר בתלבושת לאומית 

הקהילה האורתודוקסית הייתה מורכבת משתי חטיבות: המערבית, ששימרה את המסורת שהובאה מאוסטריה וממורביה: הדגשה על שמירת מצוות ולמדנות, יחד עם קשר עם הסביבה. עם זאת הייתה בחוגים אלה רתיעה מהשכלה לשמה, ולא עסקו בעיסוקים שהשכלה גבוהה הייתה תנאי להם. 

החטיבה המזרחית, שמוצאה מגליציה, הייתה דומה במסורתה ובחייה ליהדות החסידית שבגליציה. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוצאו מרכזי החסידות מתחומי הונגריה, והיסוד המערבי היה ליסוד הדומיננטי בין היהודים האורתודוקסיים בהונגריה. הקהילה נמנעה מקשרים עם ארגונים אחרים, עד כי גם תנועת אגודת ישראל לא הייתה קיימת בהונגריה. 

הרבנות תפסה מקום נכבד בהונגריה: בראשית שנות הארבעים היו בה 400 רבנים. בסוף שנות השלושים תמכה הלשכה הארצית ב- 61 ישיבות, ובהן 4,828 תלמידים. 

בתי כנסת רבים היו בהונגריה, וגודלם ויופיים מראה את עוצמת היהודים בערים בהם חיו . 
[תמונות וציורים של בתי כנסת] 

גם ספרים יהודיים רבים נדפסו בהונגריה, חלקם נדפסו תחת הכיבוש הנאצי . 
[תמונות של ספרים יהודיים שנדפסו בהונגריה] 

הקהילה הניאולוגית

הקהילה הניאולוגית הייתה מורכבת משני מוסדות: – ארגון מחוזי, בהנהלת חבר ראשי הקהילות שבמחוז, ובראשו נשיא, -לשכה ארצית של היהודים בהונגריה. בשנת 1932 נבחר שמואל שטרן לנשיא הלשכה הארצית, ויחד עמה לראש קהילת פשט.


סמו שטרן 

ביחס אל הדת חלה התדרדרות לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנים 1919-1920 המירו את דתם 8,700 יהודים. אחוז הנישואין המעורבים עמד על 20%-25%, והייתה אווירה של אדישות לערכים דתיים. שליש מן הנישואין לא נערכו על ידי רב, ורק ב-25 קהילות (מתוך 219) היה מקווה טהרה. במאמצים לחזק את מעמדם הרוחני של הקהילות תפסו רבנים מקום בראש. נוצרה דמותו של הרב המודרני, שהוא מדריך רוחני ולא בהכרח פוסק הלכה. הוא יודע להטיף, בעל הכשרה במדעי היהדות ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה. בית המדרש לרבנים שנפתח בשנת 1877 היה אמור לייצר רבנים אלה. 

בית הכנסת היה מרכז הקהילה. הוכנסו בו עוגב ומקהלה, בוטלה התפילה שבלחש, והדרשה הייתה בהונגרית. לשון התפילה הייתה עברית, כחוליה מקשרת עם עם ישראל. 

הטרור הלבן

בשנת 1919 עבר השלטון למשטר שנשען על הצבא הלאומי. בראש הצבא עמד מיקלוש הוראטי, העתיד למלא תפקיד מכריע בגורלם של היהודים בהונגריה בימי השלטון הנאצי. 

ביוזמת 'אגודת המדיארים המתעוררים' החלו פעולות טרור נגד יהודים, רצח ושוד, עינויים ומלקות. המעשים עוררו תגובות בעולם, אבל נתברר כי הממשלה ההונגרית אינה יכולה להשתלט על היסודות הפרועים שבצבא. היהודים התארגנו להתגוננות באמצעות מגעים עם השלטונות להפגת המתיחות, ותעמולה אצל משלחות בנות הברית שפעלו בהונגריה . היו גם קבוצות יהודים שהפעילו הגנה עצמית. 

נומרוס קלאוזוס

בשנת 1919 החלו הסטודנטים ההונגרים לדרוש הגבלה במספר הסטודנטים היהודים באוניברסיטאות. בשנת 1920 נחקק חוק הקובע כי מספר הסטודנטים היהודים לא יעלה על 6% – שזה אחוז היהודים באוכלוסייה. הדבר גרם ליציאה של 5000 צעירים יהודיים מהונגריה. חוק זה גרם לכך שיהודים לא יכלו עוד להשתלב במקצועות החופשיים ובחיי הרוח. הדבר גרם גם לניכור בין יהודים לנכרים. 

החוק היהודי הראשון

בשנת 1938 נחקק החוק היהודי הראשון. החוק בא "לתקן" את העיוות הקיים בהונגריה, בו ליהודים יש ייצוג גדול בכלכלה ובמקצועות החופשיים, ייצוג הגדול מחלקם באוכלוסייה. דבר זה מקשה על חלקים אחרים באוכלוסייה להשתלב בכלכלה. מה גם שרוב היהודים אינו חש עצמו קשור למסורת הלאומית ההונגרית. החוק קבע כי חלקם של היהודים בכלכלה ובמקצועות החופשיים לא יעלה על 20 אחוז , למרות שאחוז היהודים באוכלוסייה היה 6 אחוז. החוק כלל גם איסור על שחיטת כשרה של בהמות. חוק זה הכביד מאוד על שומרי הכשרות . בתגובה לחוק זה אמר הרב שלמה זלמן ערנרייך, רבה של שימלוי דברים אלה:

אחינו בני ישראל, עת צרה היא ליעקב. הנה אומות העולם רודפים אותנו בכל מיני רדיפות.. אמנם אין אנחנו נחשבים לפני האומות העולם אפילו כבהמות, כך אנו מבוזים בעיניהם, כי חסים הם על הבהמות, שלא לצער אותן, על כן חושבים לבטל את השחיטה, כמו שעשה הצורר [הנאצי] בכמה מדינות. ונראה כאילו לבבם זך מאוד, מלא רחמים. אבל לצער את ישראל אינם חסים, לעשות להם כל צרות שבעולם, וליטול מהם חייהם ופרנסתם, ואם כן אין אנו [בעיניהם] אפילו כבהמות.

(דרשות לחם שלמה, ברוקלין תשל"ו, עמוד י'. לפי "השואה במקורות רבניים" 56). 

החוק היהודי השני

בשנת 1939 נחקק החוק היהודי השני. חוק זה מגדיר מיהו יהודי: אדם שאחד מהוריו , או שניים מהורי-הוריו יהודים. החוק מגביל את זכות הבחירה של היהודים, מגביל את השתתפותם במקצועות החופשיים ובחיי הכלכלה, אוסר העסקת יהודים במוסדות ממשלתיים, ברשויות מקומיות ובמוסדות צבור, מחזק את הנומרוס קלאזוס, אוסר על יהודים להיות מוציאים לאור ועורכים של יהודים, בעלים ומנהלים של בתי קולנוע ותיאטרונים , הוגבלה זכותם לעסוק במלאכה, הוגבל שיעור היהודים במפעלים פרטיים, ונקבעו הוראות לקידום ההגירה היהודית מהונגריה. 

חוק זה היה עלול לפגוע בפרנסתם של 200,000 יהודים – מפרנסים ומשפחותיהם. תגובת יהודי הונגריה הייתה שונה: חלק ניסו להגר מהונגריה, ואחרים ניסו להמיר את דתם ולהתנצר. מספר הממירים את דתם בשנת 1938 היה 8,584, והממירים דתם בשנת 1939 -6,070. בשנים 1940 – 1941 היה מספר הממירים את דתם.3,200 

שיטה אחרת להקל על היהודים הייתה התפיסה של החוגים המתבוללים, שביקשו להבדיל בינם לבין יהודים שמוצאם ממזרח אירופה, או שהחוק לא יחול על יהודים שישבו בהונגריה משנת 1850. ניסיונות אלה להתחמק מן הגורל היהודי לא צלחו. 

החוק השני גרם לסבל רב להמוני היהודים, אם כי היו רבים שהצליחו לחמוק ממנו. לחץ של הימין הביא לחקיקת החוק היהודי השלישי. 

החוק היהודי השלישי

מטרתו של החוק השלישי הייתה להפריד הפרדה גמורה בין יהודים לנכרים. חוק זה היה אמור למנוע נישואין מעורבים בין יהודים לנכרים. במשטר ששלט בהונגריה עד 1914, ראו בנישואין מעורבים דבר רצוי, כי הם משלבים את היהודים בחברה ההונגרית. החוק היהודי השלישי אמור היה לשים קץ לתופעה זו . החוק נכנס לתוקף ב- 8 לאוגוסט 1941. החוק קובע כי יהודי הוא מי שנמנה עם העדה הדתית היהודית, או מי ששניים מהורי הוריו יהודים. עוד קובע החוק כי מי שמתגייר, לא יוכל להתנצר עוד לעולם. חוק זה נועד למנוע מהונגרים להתגייר כדי להתחתן עם יהודים. 

המשמעות של החוק השלישי הוא בכך שהוא מגדיר את היהודים כגזע נחות, ובכך הוא הכשיר את הקרקע להפרדת היהודים משאר חלקי האוכלוסייה . החוק השלישי הושלם בכך שבוטל מעמדה של העדה היהודית כדת בעלת זכויות שוות לנצרות. שינוי זה ביטל את זכויותיהם של היהודים לסיוע שקבלו מן המדינה עבור מוסדות הקהילה, החינוך והסעד .חוק זה נכנס לתוקף ב- 19 ביולי 1942. 

החוק בדבר הפקעת נכסי-קרקע של היהודים

חוק זה נועד להפקיע את האחוזות החקלאיות של היהודים. ההסבר לחוק היה כי אדמה היא נכס בעל משמעות מיוחדת, וראוי שבעליו יהיה מי שיש לו קשר בל-יינתק לאומה ההונגרית . היהודים, שאין להם קשר זה, והם יסוד זר בארץ, אסור שיהיו בעלים על הקרקעות.

דברים במסגרת האירועים של עמותת יוצאי הונגריה המורחבת

בשפה ההונגרית, בעתון "אוי קלט" (7.1.2010)

תרגום מהונגרית – ד"ר חוה ברוך

ב-24 ביולי 1944 נפתח "בית הזכוכית" ברחוב ואדאס(VADASZ),שהפך למקום מקלטם של יהודי בודפשט, שימש כבית מלאכה ליצירת תעודות החסות השוויצריות והשבדיות, ושימש כזירה לפעולותיהם של תנועות הנוער הציוני.

"בית הזכוכית" הפך למעשה במשך מספר שבועות לפני סיום הקרבות בבודפשט, לזירה בו התרחשו זוועות איומות.

בית הזכוכית היה מיועד לשמש כמקום להצלת יהודי בודפשט.

הרקע מאחורי הקמת מפעל ההצלה ב"בית הזכוכית", הוא למעשה בזכות יומנם של שני בחורים יהודים מסלובקיה שהצליחו להעביר את היומנים שהעידו על זוועות אושוויץ, לרחוב שיפ 12(SIP UTCA ) – בית הקהילה היהודית בבודפשט, היומנים נקראו בשם : "פרוטוקולים של אושוויץ". המסמך תורגם לשפות שונות, ונשלחו לגורמים רבים כגון: מלך שוודיה גוסטב החמישי, הנשיא האמריקאי רוזוולט, האפיפיור, צ'רצ'יל, ולמיקלושהורטי בבודפשט. המסמכים הגיעו לשוויץ לאיסטנבול ולמדינות רבות נוספות.

עדויותיהם של שני הבחורים הסלובקים, וורבהווצלר, (VERBAVACLAV ) הגיעו ליעדם.

הנשיא האמריקאי כתב מיד לממשלת הונגריה ודרש את עלייתם לארץ ישראל של כל היהודים ההונגרים שיש ברשותם סרטיפיקטים. מעניין שראש הממשלה המכובד, המפוקפק סטויאי(SZTOYAI), הסכים להצטרף לתכנית, והקים וועדה מיוחדת תחת חסות הצירות השוויצרית לשם ביצועה.

גם הורטימיקלוש (HORTHY MIKLOS ) התעשת לפתע, כאשר נודע לו על תוכניתו של אייכמן לגרש את יהודי בודפשט (ב5.7.1944) ונוכח האזהרות שהגיעו לידיו מחו"ל באמצעות שגרירי הונגריה , הוא הורה להזעיק לבודפשט את כוחות הז'נדרמרים מערי השדה.

על רקע שני האירועים המכוננים האלו נפתח "בית הזכוכית" ב-24.7.1944

תפקידו הרשמי  של "בית הזכוכית" היה לרשום את היהודים המיועדים להגר לפלסטינה.

המוסד הציוני הזה תכנן בשבועות הראשונים את העברת משלוחם של יהודים בקבוצות של כ-2000 איש, בתוך קרונות רכבת מיוחדים (קרונות שינה מפוארים של פולמן), למדינות נייטרליות. משרד זה ששימש גם כמשרד נסיעות, הם גם סימנו  את בתי פלטינוסבר"חפוז"וני כבתים לריכוז היהודים  המיועדים לעלות לארץ ישראל. בתים אלה גם שמשו כ"בתים מוגנים" עבור היהודים.

לקראת תחילת חדש אוגוסט ה"דרכונים הקולקטיביים" היו מוכנים. בשלב זה כבר שלושת רבעי מיהדות הונגריה שגרו בערי השדה הושמדו באושוויץ. מתחילת אוגוסט הואט גם קצב שאטת הקרונות שהובילו את היהודים להשמדה (לא קרונות פולמן), וגם הלהבות מהארובות של משרפות אושוויץ שככו קמעה. אומנם תהליכי הרצח עדיין לא נעצרו לחלוטין, אך מבחינת יהדות הונגריה הם כבר לא עבדו במלוא עוזם.

יהודי בודפשט ניצלו, אך במחיר של סבל בל ישוער.

ב-18.1.1945 שוחררה פשט.

המצור עדיין לא תם, אך דיירי "בית הזכוכית" כבר היו חופשיים לחזור לביתם, חולים, מורעבים ותשושים.

http://www.uveghaz.org/

פתח תקווה– הקרויה אם המושבות, יסדו יהודים ממוצא הונגרי בשם שטמפרוראב בסוף המאה ה-19

צור שלום– הוקם בין שתי מלחמות העולם ע"י שני ציונים הונגריים מ ERDELY

הקיבוצים געתון, כפר מסריק, שער ישוב וניר גלים הוקמו ע"י חלוצים ציוניים ותנועות ציוניות מהונגריה, וכך גם כשליש מהמושבים הכפרים וההתיישבות בישראל.

 

בשנים 1920 – 1925 עלו לארץ קבוצה של מהנדסים ואקדמאים שזכה לשם "עליית המהנדסים", כ-50 חברים היו בקבוצה. כולם בוגרי בית הספר הטכנולוגי הגבוהה בבודפשט, באו כדי להפריח את השממה, לייבש ביצות ולבנות את הארץ. ביניהם מהמפורסמים פרופסור יוסף ברויר(BREUER JOSZEF ).

בנו את מפעל נשר למלט.

בנו בתל-אביב את מפעל SILICAT

הקימו חלק ממפעלי ים המלח, בנו גשרים, בנו מגדלי מים ומבנים ציבוריים רבים.

הקימו את ארגון המהנדסים בארץ (פרופסור ברויאר) ביחד עם המהנדסים ארמיןברגי, שפיגל, שטיינהרץלוקאץגוט, ועוד.

חוקרים ומורים רבים מלאו תפקידים חשובים בקרב בעלי התפקיד הבכירים בארץ, פקטהמיהאיFEKETE MIHALY , מתמתיקה, פרופסור פודור אנדור FODOR ANDOR פרופסור לביוכימיה. היו ממייסדי האוניברסיטה העברית, וזכו לשם בינלאומי בתחום עיסוקם והישגיהם הרבים. בראשם פרופסור הרשקו חתן פרס נובל . כולם נולדו בהונגריה ורכשו את השכלתם בבודפשט,

אוניברסיטאות העברית בירושלים, תל-אביב, חיפה באר שבע, בר אילן והטכניון בחיפה זכו למדענים מהשורה הראשונה בחבר המומחים, מדענים חוקרים ופרופסורים רבים מיוצאי הונגריה, וגם בתחומים אחרים לקחו חלק מכובד: ביהדות שמואל קראוס, שמואל לוינגר, פרופסור תשבי, פרופסור קוטשר, וכן טור סיני, יהושוע בלאו, וכן פרופסור יעקב כץ ורבים נוספים.

בתחומי האמנות והמוזיקה, מהמפורסמים והמוכרים ביותר: אביגדור המאירי, איתמר יעוז קסט, משעולי אגי, דוד גלעדי, אפרים קישון, גרדושקרולי, זאב פרקש, טאוברבלנקה, מגן אישטואן,

פרטוש עדן, פנבשךורנט, הידו אנדרה, יודיתפריגש, פהראילונקה,

דמויות מהפוליטיקה ותפקידים ציבוריים

פנקס – היה שר הדואר בממשלתו של דוד בן גוריון – היום השגרירות ההונגרית שוכנת בר"ח הקרוי על שמו ר"ח פנקס

יוסף לפיד היה שר המשפטים בממשלת שרון

משה זנבר– נגיד בנק ישראל

שלמה לורנץ, אדולף דויטש היו חברי כנסת

סגירת תפריט